טאקו-סאן » מקום מפלט למלאכים

מקום מפלט למלאכים

28.03.10
0:17
Cast Angel Sanctuary- Harucon 2010
‏»‏ מקום מפלט למלאכים

איזה כיף שנזכרתי. אבל הן היו מתוקות, לא? 3>(לא, אל תצליפי בי עם השוט ;;)אני לא אשמה שלא היו תמונות טובות שלהן כמעט בכיבכי
28.02.10
23:01
הארוקון השלישי, פורים 2010. מסקנות וכאלה
‏»‏ מקום מפלט למלאכים

כשל ראשוני במערכת הכנס דווקא לא היה קשור למנהלים: כשקמים בבוקר, מתארגנים ויוצאים מהבית ליום סגרירי בלי להיות מודעים לשעה או לקיום מלבד המיטה שלך, בדרך כלל קורה ששוכחים מטריה. אז כן, טבעתי כולי באמצע רמת אילן והרגשתי לאורך כל הכנס כמו מדוזה, אבל זו לא אשמתי. מי לעזאזל החליט להוריד גשם דווקא בראשון? אני מוכנה להתערב על זוג גרביים שמחר לא ירד גשם. (עריכה: לא, לא ירד גשם למחרת, לפחות בתל אביב.) אז היה קר, והיה רטוב, והאוהלים שאמא״י הבטיחו, אם הם באמת היו קיימים, יצאו מכלל שימוש והפעמים היחידות שנתקלתי בהם הייתה במפת הכנס. אשמח להבהרה מאנשים שבאמת מודעים למה שקורה. (עריכה: שמועות אומרות שנגנבו חלקים מהאוהל, ועל זה יאמר: מה?)

אז אבא לא הסכים להסיע אותי, והאוטובוס הישיר למרכז ווהאל עובר פעם בעשור, וכמו שציינתי מודעות סביבתית לא בדיוק הייתה לי, אז חשבתי שיהיה מחוכם לצאת עם אוטובוס לבר אילן. ומאותן סיבות בדיוק מטריה היא לא דבר שחשבתי שראוי לקחת, ומהשניה שירדתי מהאוטובוס החל גשם זלעפות שהטביע אותי, את חיי, את התיק שלי יחד עם כל טיפת אופטימיות. פלוסמינוס. התוצאה של המבול הזה הייתה שדווקא אני, אחרי כל ההבטחות של ״אני לא אשלם! אני אשאר בחוץ!״ נשברתי והרצון שלי נופץ כמו וואזה. אחרי ריצה שלמה בגשם, הקור והרטיבות הכניעו אותי, ואיך שהגעתי למתחם עקפתי את התור ונדחקתי פנימה, מסרתי את הסכום המדויק והופ! כל שריד של כבוד עצמי התחלף בבושה עמוקה.

בפנים היו כבר המון אנשים למרות שהשעה הייתה רק תשע (מה אתם רוצים, גשם) אבל כבר מהכניסה התברר לי שהמתנדבים כשלו. לא נורא, לא מעוניינת לדבר על זה. בכל אופן, אהמ, אנשים נחמדים ועשרות חיבוקים חמימים מאנשים תוך כדי שאני בוכה כמה קר ורטוב לי ואני אומללה ויתומה וכאלה. ראוי לשבח היה ליאור (מקווה שאני זוכרת נכון) שהצליח להאזין לי שלוש דקות שלמות לפני שברח. הדבר הראשון שעשיתי כשחזרתי למעט שפיות היה לנסות לחשוב איך אני משיגה את הכסף ששילמתי חזרה כדי לקנות חופשי חודשי למחר. לפרוץ לקופת אמא״י לצערי לעולם לא תהיה אופציה, כי גם אם אצליח כסף זה הדבר האחרון שיש בה- מקסימום אמצא שם שאריות תסכול או עוד צעקות מאורי (התנצלות על היחס שקיבלתי כשניסיתי לומר לו שלום לא ממש קיבלתי לצערי... לא נורא, אוהבים את אורי) אז החלטתי להתחיל ולנסות למכור את הצעיפים שהכנתי מבעוד מועד (=לפני יומיים בשיא הלחץ) בדיוק למטרה זו: כסף. ~צחוק מרושע~
ביקשתי מענן לעזור, אבל היא הייתה עסוקה אז פגשתי באקראיות מישהי מקסימה (גלי? אני חושבת) שהתלוותה אליי למסע המפרך של מציאת ילדות קטנות וחביבות חובבות וקאלויד שיהיו מעוניינות בצעיפים מחממים וצ׳יביים. אז מכרתי שלושה לקאסט צ׳יבי ווקאלויד (רין לן ומיקו הקטנות והמדהימות שהתאהבתי בהן ממבט ראשון), אחד לנתנזון שקנה לחברה שלו ולעוד מישהי אחד שמאוד אהבה את לן. אז הנה, חמישה צעיפים וכספי חזר אליי.

אז כבר יכולתי להירגע, סוף -סוף. הלכנו לשבת על הכורסאות האדומות (שלפי דעתי הן בעצם היתרון היחיד של ווהאל, מקומות ישיבה נוחים ומסודרים עם שירותים ענקיים ונקיים! אושר גדול. אכלנו חלקים ממשלוחי מנות של אנשים אקראיים (ושניים שאני עצמי הכנתי מהשאריות שאמא שלי הסכימה לי לקחת). עזרתי למורע להיכנס לקוספליי זטסובו סנסיי שלה, ציירתי לניבית את המעגלים של המה -שמו מפמא על הידיים (יצא עקום אבל כנראה אף אחד חוץ ממני לא שם לב. לא היה לי מושג מה לכתוב מסביב לעיגול החיצוני אז יניב אמר לי לכתוב ליריקה של ליידי גאגא, ויתרתי באלגנטיות ואילתרתי, אף אחד מכם לא באמת בדק מה אני משערת :) ) בכל מקרה, ישבנו על הספות קצת, וכאן בדיוק מסתכמת המסקנה שלי: את הכנס הזה עשו האנשים, ולא אמא"י. אז סמדר אולי תחלוק עליי, כמו שהיא הגיבה בAIL לשני בצורה ארסית ביותר, אבל אין מה לעשות. העיצוב היה ממש מושקע- אבל חוץ מזה? שום דבר שהעלה את רמת הכנס ביותר מאירוע הקוספליי במרכז רוזין הזכור ל-- נתקעתי. הוא פשוט זכור בעיקר לבדיחות אקראיות שכאלה.

המון קוספליי'ז מדהימים. המון. עוד בישיבה חסרת המעש שלי נתקלתי בביאטריס המדהימה לשניה, עם תלבושת הרוזיאל שלה (והשוט! השוט! והתלתל!), וכדי למצוא אותה אח"כ נאלצתי לעבור איש איש במתחם ולשאול "ראית פה במקרה מלאך?" בקאסט הווקאלויד המהמם (שלא הסכים לעשות לי פאנסרוויס לייב מיוחד, אבל נו טוב). קאסט ההטאליה היה עצום בגודלו ולרוב מרשים, אבל... קצת קשה להתלהב ממשהו שכבר ראיתי כמוהו בכל הכנסים האחרונים באותו קנה מידה... אבל הם היו חמודים, בהחלט חמודים. וגם גאיה עם תלבושת הפאראצ'ו (יוקארי מפאראדייז קיס) שלאחר כל הבכי בפייסבוק על חוסר הפרופורציות בתלבושת הפגיזה ואפילו זכתה בתחרות, והגיע לה כל כך!

התלחלתי להסתובב לי, לבדי, אחרי שהפקדתי את התיק בשמירת חפצים הכושלת כל כך (התיקים לא היו מסודרים לפי שום סדר שהוא. איך הם ציפן שימצאו בתור ההר הזה דברים?! נו באמת. נקלעתי איכשהו לטריוויה הכה -את -המומחה של AIL שלמרות כל ההברזות שתקעו להם התבררה כדבר אדיר שכדאי לאמץ הלאה, אני נהנתי כל כך. הצטערתי שפספסתי את הפאנל של ACM, ממש רציתי ללכת לראות אותו אבל עקב אילוצים כאלה ואחרים... איכשהו פספסתי הכנס כל מה שקשור למחזות זמר כולל את הטריילר של המחזמר שאני תכל'ס חלק מהצוות שלו! (חלק צוות לא יעיל משהו, אבל נסלח לי, נכון?) אני אוהבת אתכם, סול מיוזיקל! (ונוגה, את חייבת לי לייב ואני אזכיר לך את זה לנצח!) אז, הממ... מחזות זמר. למה פספסתי, אתם שואלים? כי ההורים שלי גנבו אותי משתיים בצהריים עד חמש בערב לאירוע משפחתי במסעדה מיותרת עם אוכל לא משהו עם כ-ל הצד של אמא בערך...

אז איפה הייתי? סיבובים, הכה את המומחה, גיחה קטנה לסדנת דיבוב, פגישה עם המון אנשים באקראיות, סיבובים חסרי פשר בדוכנים הלא נורמליים בלי דרך לזוז (זה מסלול מכשולים נוראי... בכיבכי). באיזהשהו שלב כשעומר הצליח למצוא מקום למכור את המנגות שלו ואני הייתי צריכה להיעלם למסעדה באור יהודה, וכשחזרתי אחרי שלוש שעות שמעתי מנונה שחוץ מדחיות, דחיות, כשלים וטריילר שפספסתי... לא השתנה שום דבר בפנים! השעה חמש בערב ואנשים מתחילים להיעלם. אחרי עוד כמה סיבובים התחיל האירוע קוספליי. אני ישבתי עם עידן, שיר וריטה ולא הפסקתי לבכות על זה שאני יושבת רחוק מדי מהבמה (מה עידן חשב לעצמו כשהוא רצה לשבת הכי למעלה?...). כשענן אמרה לכל הפאנגרלז לקום לא קמתי, וזה רק גרם לי לבכות עוד יותר. אז, תודה רבה עידן שסבלת אותי... העולם מעריך אותך. או משהו.

לא קרו לי בכנס דברים יותר מדיי חכמים. מצאתי את הפנקס של נוגוצ'י (נו, הכתב היפני ששלח לנו המון דברים חביבים שכאלה ואני מקווה שלא פחד מדיי בכנס וימשיך לשלוח), ליוויתי את ענן ומורע לתחנת אוטובוס שלהם, ראיתי פאנסרוויס ורציתי שוב לבכות (...לא פאנגירל... לא פאנגירל...) היה לי קר ורטוב וחסר קוספליי, אבל היו שם המוני אנשים נחמדים ואוהבים לצידי ששוב, הפכו איכשהו את ה-40 שקל כניסה לכדאיים כשהכנס עצמו לא היווה אטרקציה מהנה יותר מדיי.

אני אוהבת את הקהילה שלי, ואני אוהבת את האייפוד שלי שאיפשר לי לפרסם את הדבר המיותר הזה כשאין לי מחשב... מצטערת שנאלצתם לקרוא את הגיבוב שטויות הלא מועיל ואת כל שגיאות הניסוח שנוצרות בהכרח כשכותבים פוסט שלם של מיליארד מילים דרך מכשיר סלולרי קטן שלא אמור לשמש לדברים כאלה. יש לי קהילה מדהימה, ואז מה אם אחת מעובדות המשרד ראתה את טריילר המחזמר ביוטיוב ואמרה שאנחנו חבורת מטורפים ואוי ואבוי להורים שלנו.

- Posted using BlogPress from my iTouch
Location:עייפה, במיטה, ללא רגליים.
18.02.10
21:36
אחרי תקופה ארוכה של שקט, אנחנו שוב כאן
‏»‏ מקום מפלט למלאכים

אז כן, לא היו עידכונים משמעותיים במשך תקופה ארוכה. ממש נצח. ולמה? תירוצים בהחלט יש לנו, וזה המקום לפרסם אותם.
אז, כפי שידוע לכם אני מקווה, אנחנו צוות של שלוש בנות חמודות ומקסימות (מקווה שזה אכן כך): אחת קוספליירית מדהימה, אחת עובדת כבר חצי שנה בתור במאית מחזמר סול -איטר (שיהיה מדהים ומהמם כמובן, לכו לראות אותו כשיעלה) ואחת, שזו אני, התחילה שירות לאומי, איבדה את חייה ואת הזמן הפנוי שלה, ובדרך גם את המחשב. וכשמתפקדים רק דרך אייטאץ׳ שלא תומך בבלוגים אז המצב קשה. אבל, לפני כחמש דקות נשבר לי, אז הורדתי סוף סוף אפליקציה שאמורה לסדר הכל. החרא עלה לי חמישה עשר שקלים שלמים אז אני מקווה שהוא יהיה בסדר (ושאבא לא יהרוג אותי על הבזבוז המיותר).
המסקנה הסופית היא שחזרתי לעבוד, וברגע שאקנה את הנטבוק המיוחל שלי אני מקווה שהמצב יהיה נוח וטוב יותר... המצב היה קפוא לגמרי במשך תקופה ארוכה ואני מקווה שזה לא יחזור על עצמו.
אז מה קרה בינתיים? שום דבר מסויים בגן עדן, שוג׳ו ביט הודיעו על הוצאת רישיון לניניו קיוטיי גאקודן, שיתורגם לאנגלית בסוף השנה הנוכחית. כרגע יצאו שלושה ווליומים ביפנית אם זכרוני אינו מטעני, אותם אפשר לקרוא בתרגום של אארנדריה (חפשו אותם בקטגוריות פה בצד עד שאבין איך מכניסים לינקים לאפליקציה הזו).

בכל מקרה נחמד לי לעדכן פה שוב.
אה, ועוד דבר... היינו אמורים לעבור לאתר, חלק מטוב ליבו של להב, אבל הכל קפא כשהפסקנו לתפקד ואיבדנו את חיינו. אבל התקווה לא אבדה... אנחנו נמשיך לזוז!

אוהבת את כולכם, מוסרת הצלחה לצוות המחזמר של סול איטר היקרים והמדהימים שאני אוהבת מאוד, לכל הקוראים שקראו בעבר ולאלה שיצטרפו עכשיו... אוהבת ומתגעגעת!

קאורי יוקי היא הצדק, וכולנו נתניה הנרצעים. הייתי פה

- Posted using BlogPress from my iTouch
21.08.09
19:40
LOL, is that Cain's BRAIN?!
‏»‏ מקום מפלט למלאכים

NO, IT'S MORA'S.
אז האחריות על הקריאה היא כולה שלכם.

~

"לאדע, אבל אחרי שקניתי הרבה חצאיות וורודות אמרתי לעצמי: כמה פעמים אפשר לקנות חצאיות וורודות?! אז הלכתי לקניות עם מרי וות'ר, והיא שאלה אותי: אולי תקנה את החצאית הזו, הסקסית הזו, מיני סקוטית כזו, תראה פאנקי אתה יודע. אז אמרתי לא. אני אלך על הקלאסה. כתום מרמלדה. והיא אמרה: כתום מרמלדה?! זה בכלל לא מתאים לעיניים שלך! אתה צריך כתום שניצל. ואז אמרתי לה: אחותי, את יודעת, זה בא לי בטוב! אז קניתי!"

~

"אוסקר. תקשיב. זה לא יכול להימשך ככה... אתה לא יכול להמשיך לחיות בפחד. בסופו של דבר אתה תצטרך לעשות את זה... אם לא תעשה את זה אז זה יבוא עליך פתאום ואת מי תאשים?! אותי, נכון! אז תשב בשקט ותן לי כבר לחסן אותך
נגד סרטן צוואר הרחם!!!"

~

"ריף, ריף, תראה איזה חצאית יפה השגתי! היא וורודה- ומלמלתית-"
"מה... זה נראה לי מוכר. זו לא החצאית של מרי וות'ר?"
"מה פתאום?! מאיפה אתה מביא רעיונות מגוחכים שכאלה!"

~

"ריף יראה ממש נהדר בתחתוני הפשתן שקניתי לו. (רגע, יש כזה דבר בכלל תחתוני פשתן?!)"

~

"היום הבנתי שאני ואטסושי לא יכולים להתחתן! יש הפרש של 200 שנה בינינו! וחוץ מזה, הוא ביפן ואני באנגליה... הפרש של זמן, ומרחב..."

~

"פה קין נמצא בתפקיד הראשי בסרט הארי פוטר השישי. כאן הוא נאבק עם חייזל. מה אתם רוצים ממני, אני רק רוצה את אטסושי."

~

"אני משושלת של סמוראים גרוזינים- אנגלים!"

~

"אמג! הרגע השגתי את מספר הטלפון של ריף בבית!!!!1111111111"
או לחילופין
"שיואו! הרווחתי טיפ גדול מהרגיל הלילה!"

~

"רגע. רגע. ריף אני לא מרגיש כל כך טוב. כשעשיתי את בדיקת ההריון לפני שבוע הכל היה בסדר. אבל אמרו לי שבדיקות ההריון האלה אמינות רק ב99%! אז חשבתי לעצמי שאולי כדאי שננסה עוד פעם, מה אתה אומר?"

~

"ריף. אזלו כל הממתקים.
"מרי, יש לי שאלה מאוד חשובה אלייך. -יש לך ממתקים- בדובי?!"
"לא, הם בדיוק נגמרו. אבל יש לי כמה רגליים קרושות!"
"רגלים קרושות! אני שונא רגליים קרושות! מצידי שאוסקר יתחתן איתך ודי!"

"קרהאדור! יש לך ממתקים בתוך הכובע?"
"לא, נשאר לי רק לה ואש קי רי! (גבינה מותכת)"
"אני לא רוצה גבינה מותכת! אני רוצה ממתקים! ריף, לך תהרוג את כולם (ותקנה לי ממתקים בדרך)!"

~
19.08.09
13:18
Cain Saga volume 4 -2 parts- Review
‏»‏ מקום מפלט למלאכים

החלק הראשון של "קין סאגה" מגיע לסיומו בשני ווליומים דרמטיים, שהם בעצם אחד. או אולי אחד שהוא בעצם שניים. זה לא ממש משנה, נכון? מה שחשוב זה שיהיו בו, בהם- הדברים הרגילים שהתרגלנו אליהם: קודם כל, מה זה קאורי יוקי בלי אופל, דם ומוות? עלילה מותחת, מלאת הפתעות ורגש, קצת הלם וזעזוע, ואותו סגנון ציור מוכר ונוגע ללב?
משפחת הארגריווס הנעלה לא מקבלת בשוויון נפש את החיים ה"הוללים" שקין מנהל; יותר מדיי תעלומות, יותר מדיי התעסקויות בדברים לא ראויים כמו רעל, גופות וחיים של אנשים אחרים. השם הרע שיוצא למשפחה הוא בלתי נסבל מבחינתם. אז דודו של קין מציב בפניו תנאי: אנחנו נאמץ את מרי וות'ר רשמית- אם אתה תתחתן. לא נותרה לו אופציה לסרב. קין משלים עם הרעיון שהוא עומד להתחתן עם ארוסתו משכבר הימים, שזכורה לו כמכוערת ומפגרת – אבל ממשפחה עשירה. אם היו שואלים אותו, הוא היה מעדיף להתחתן עם אחיה, גילברט, שהוא קצת פסיכי אבל לכל הפחות מסוגל להסתכל לו בעיניים. הוא ומרי יוצאים למסע לבקר את משפחת ארוסתו כדי להסדיר עניינים. אבל מי ציפה שזה כל מה שהם יעשו שם?
המשפחה, מתברר, מלאה תעלומות כמעט כמו שהבית מלא במחזרים של אמליין לודרדייל, ארוסתו, שכבר לא אותה מכוערת שזכורה לו מהעבר. וגם גילברט לא בדיוק מה היה פעם- מסיבה כלשהי המוח שלו חזר מנטאלית כמה שנים לאחור. ובאותו הזמן, מתרחשות באזור עשרות רציחות של נשים, איבריהם הפנימיים נעקרים ממקומם, לחלקן נערף הראש. קין, שהסתבך עד מעל לקרסוליו בכל המסתורין שקורה (ונדבק בין היתר בחיידק ה"אוסקר" שמופיע כאן לראשונה) נאלץ לדשדש בכל המקרים, לנסות למצוא יישוב הגיוני למתרחש, ולברר מה הקשר –אם בכלל- למרידיאנה חוזת העתידות היפהפייה והמסתורית, לדוקטור ג'יזבל דיזראלי, אחיו החורג של קין, שזכור לנו מהווליום הקודם.
העלילה לא סתם מחולקת לשני חלקים. אין כאן שום פרט מיותר בעלילה, שום חלק שנמרח מעבר לרצוי. הסיפור מחולק כאן לשני ווליומים בפשטות, בגלל שאין ברירה אחרת, כי אם לא היה לנו ווליום ארוך במיוחד. אז "כרתו" אותו באמצע, בחלק המותח, בדיוק באחד הטוויסטים הגדולים שנמצאים שם. לאורך העלילה אנחנו נתקלים בשינויים שחלים בדמויות, שחלקם ימשיכו להשתנות ולהפתיע עד העמוד האחרון, או עד המוות. מה? זו קאורי יוקי! ברור שיהיה שם מוות.
החלק החלש פה הוא, כמובן, הציור. הסגנון הישן הרבה פחות מרשים. אבל שווה לצלוח אותו בשביל עלילה כל כך טובה. עוד משהו: את שני הווליומים צריך לקרוא יחד, ברצף, אחד אחרי השני, אחרת הם מאבדים חלק גדול ממה שיש להם להציע. כי קין סאגה אחרי הכל היא מנגת מתח. לא אימה כמו גודצ'יילד, מתח טהור. וכמו שסרט מתח טוב לא עוצרים באמצע- גם כאן. את ההפסקות נשימה יש בתוך העלילה עצמה, אל דאגה.
שכחתי לציין: בנוסף לסיפור העיקרי, מופיע בסיום הווליום ה2 עוד סיפור צד, קצר, מקסים ויפהפה, ששווה קריאה בכל מקרה.
סיקור כללי על כל הסאגה יגיע גם הוא.
18.08.09
14:30
Meine Liebe ~Eien Naru Traumerei~ Volume 2-4 Review
‏»‏ מקום מפלט למלאכים

באקדמיית רוזנשטולץ גדלים ומתחנכים כל המנהיגים לעתיד, העשירים והמצליחים. באקדמיה עצמה ישנה כיתת ה"סטראל" המיוחדת, שבה 5 נערים צעירים שהם ה"כוכבים" של בית הספר, הטובים מכולם, החתיכים שנערצים על ידי כל הבנות, ללא יוצאת מן הכלל. גם אריקה קלאוס נמשכת אליהם, אבל לא רק בגלל היופי החיצוני השמימי שהתברכו בו (לא), אריקה כבר שנים מחפשת את אחיה הגדול, ממנו נפרדה כשהיו קטנים. וכנראה, ממש כנראה, הוא אחד מהם. אבל משחק המחבואים רק התחיל, כי משום מה הוא מסרב לצוץ החוצה, גם כשחצי סטראל מתאהבים באחותו המטומטמת שנבחרה למשרה הנחשקת באקדמיה- עוזרת הסטראל האישית.
הסיפור הוא שוג'ו טיפוסי. שזה אומר המון ריקודים, פרחים, נפילות אקראיות כשגבר נכנס, מסיבות עם ריקודים וחיבוקים לא במקום, אהבות לא ממומשות ודברים שאין מצב שיקרו במציאות- ולו רק בגלל שהם לא הגיוניים בעליל. העלילה, שמתחילה בצורה נחמדה למדיי, מגיעה למצב שבו כל מה שאנחנו קוראים עליו הוא רצף אירועים שהוא כולו רק תירוץ. יום –הולדת לסבתא, מסיבת ריקודים, תחרויות, יום –הולדת לאורפה, כל מיני חגים שאפילו אלוהים לא שמע עליהם. הרוב המוחלט של המנגה מורכב מדיאלוגים בין אריקה לאחד מהסטראל, שמשום –מה הם הגברים היחידים שנראים בבית הספר. ואם כבר הדיאלוגים היו חכמים, מילא. אבל הם לא. גם שאר דמויות הרקע הן שטוחות ושטחיות יותר מילדה בת שנה, ועם רמת משכל זהה. גם אותן הייתי מגדירה כ"תירוצים" אחת –אחת.
יותר מזה, באיזהשהו שלב העלילה כל כך טיפשית שקשה לעקוב אחריה. שתמצא את אח שלה כבר, שלא תמצא, לא אכפת לי. רק תעזבו אותי מהכאב ראש הזה. יותר מדיי טמטום, יותר מדיי חורים, הדמויות אמנם עוצבו על ידי קאורי יוקי והיו יפהפיות בתחילה, אבל הציור עצמו מדרדר וזה כואב, גם אם הוא חוזר לעצמו בווליום האחרון עם השיא של הסדרה, אבל עדיין ישנם 2 ווליומים באמצע שחוטאים לעיצוב דמויות המושלם. גם אם הווליום הראשון והאחרון היו ראוי לקריאה כשמשעמם, השאר שווים בקושי נייר טישו. הסיפור הפסיק להיות מתוק, ובמקום חורים קטנים יש כאן מכתשים שנוצרו מפגיעת מטאור, או משהו קרוב.
אז כן, העלילה מתחילה בצורה סבירה, מדרדרת לתהום חסרת פואנטה בשני החלקים האמצעיים, אבל עולה שוב גם מבחינה עלילתית, גם מהבחינה שחלק מהחורים נסתמו, דברים הוסברו, היו כמה רגעים טובים אבל צפויים מראש (הסיפור של אורפה, לדוגמא) והציור משתפר, אבל... אני לא יודעת אם זה היה שווה את הקריאה של כל החלקים הגרועים בסדרה. זה כל אחד ייאלץ להחליט לעצמו. שוב, רק לחובבות (או חובבי) השוג'ו הכבד וחסר הפואנטה.
24.07.09
15:28
Ludwig Kakumei Volume 4 Review
‏»‏ מקום מפלט למלאכים

מסקנה א': חיי לודוויג זה כיף. האמנם?
"פעם, לפני הרבה הרבה שנים, בממלכה רחוקה –רחוקה, חי לו נסיך יפהפה... וכך -וכך קרה לו ולאנשים סביבו..."
הנסיך הג'ינג'י לודוויג כבר מזמן למד שהחיים בממלכה שכולה קסם יכולים להיות ממש כמו אגדה. אך בשונה מהאגדות אליהן אנחנו רגילים, האפלה שוררת בכל, מוות ורצח, קונספירציות ורעל נמצאים בכל מקום. וגם כשפים, רוצחים מטורפים, נסיכות שאוהבות מלח יותר מכל דבר אחר, וסתם טירוף מזדמן. אבל למרות זאת, יש יופי בחיים האלה- כשאתה נסיך מתוסבך שלא מצליח להתיישב בשום מקום, למצוא אישה שהיא בו זמנית E-קאפ ושפויה, כשאתה מסתיר אוספים לא קונבנציונליים מאחורי דלתות נסתרות... בקיצור, כשאתה לודוויג, לוותר על החיים שלך, מטורפים ככל שיהיו, זה דבר שלא בא בחשבון. ואחרי שהנסיך לודוויג התחמק מכל כך הרבה מתנקשים עם תסביכים פסיאטריים, הוא לא יוותר על חייו גם לא בשביל אחיו החדש והחורג ג'וליאן, גם אם הוא יפה כמו אישה ותחביביו נשיים להחריד. כי אם זה נראה כמו אישה, נשמע כמו אישה ומתנהג כמו אישה... זה לא אישה, זו דמות קאורי יוקי. האמנם?
אז כן, לודוויג שלנו חזר הביתה, גם אם אישה הוא לא מצא בדרך. כי הסיפור עוד לא נגמר, ואם המכשפה מזהירה אותך לא לאכול כלום כשתחזור הביתה אתה צריך להאמין לה. כי אמא חורגת בסיפורי אגדות היא אף פעם לא נחמדה, והסיפור של לודוויג בווליום 4 הוא חתיכת אגדה מוצלחת. כי בבית הוא לא מצא הרבה אושר: כשהאמא האמיתית שלך היא אבדה אי שם בנבכי הזמן, ולאבא שלך יש תסביכי לוליטה... די בוודאות מכשפה כלשהי תבוא ותנסה להגיע למעמד של מלכה... לואי המסכן? נה. כמו תמיד, בעפעוף אלגנטי ועם קצת דם, הנסיך המקסים שלנו יצא מנצח. כי כשאתה לודוויג, אי אפשר אחרת.
הסאגה של לודוויג מגיעה לסיומה המותח, המשעשע והגאוני עם הווליום הרביעי והאחרון, שבו כל מיני דמויות מהעבר חוזרות, אמיתות מתגלות, הטוויסטים שוברים רגליים בריצות מאה מטר לכאן ולכאן, והכל בא על מקומו בשלום לשמחתנו הרבה. אז מה יש להוסיף? העלילה ממשיכה לבעוט, הציור ממשיך להדהים, ההומור שנון והדמויות מגניבות להחריד. ויש דרקונים. מה צריך יותר מזה? סדרה שהתחילה מעולה, המשיכה בצורה קצת פחות אפלה אך הרבה יותר מצחיקה, ונגמרה בשיא האפשרי שבו האירועים לא מפסיקים לקרוא, עם מאתיים עמודים של הנאה ואושר צרוף.
אז כן, שני החלקים האחרונים בסיפור לא אכזבו. אתם תגלו היבטים חדשים באגדות שגדלתם עליהן, ולודוויג יגלה את כל הדברים שנמחקו אי שם במוח המתוסבך שלו.
"אבל... בכל מקרה, הם חיו באושר ואושר עד עצם היום הזה."
מסקנה ב': קאורי יוקי לא יודעת מה זה לסיים סיפור באושר ואושר. בהתחייבות.
19.07.09
15:30
O no Soukoushi Chapter full Review - Volume 1
‏»‏ מקום מפלט למלאכים

בשמים הם בעצם נוזלים קסומים אשר נועדו לגרום אושר לבני אדם; בתוך בקבוק מרהיב ויפהפה מסתתר נוזל שהוא אמנם שקוף ולא ניתן לשתות אותו, אך הריח... הריח... הוא יכול להפוך עולמות. לכל אחד יש את הריח שמתאים לו, הריח שהוא אוהב ושיכול לגרום לו ולסובבים אותו לשנות את כל תפיסת חייהם. כאשר האדם שהבושם הוכן בשבילו מריח אותו, העולם מתחדש בשבילו. בשמים לא יכולים להרוג בשום אופן, אבל ישנם כאלה אשר בהחלט ינסו. כי בשמים הם יקרים, ולא סתם. הם מתנת אל אשר קשורה בחוזקה לנפשו של האדם, מוחו וזיכרונותיו. וחוש הריח... הוא בעצם עולם שלם.
קאנאדה הוא אחד מאותם אנשים יחידי סגולה שאין רבים כמותם בעולם, שמגיל צעיר אומנו להכיר כל ריח שישנו. זוהי תכונה מיוחדת שנדמית מכושפת כמעט, לקחת את אותם ריחות של פירות, פרחים ודברים שגורמים חיוך לאנשים וליצור מהם את התרכובת הקרויה "בושם", אבל לא בשביל להסוות ריחות אחרים, לבשמים, כאמור, ישנה מטרה אחרת. קאנאדה יכול לזהות כל ריח שהוא, להפרידו מריחות אחרים, ולהכיר את כל העולם שמסביבו בעזרת חוש הריח. ומה הוא עושה עם התכונה הזו שלו?
כמו הבושם, גם קאנאדה מעוניין רק לגרום אושר לבני אדם. מגיל קטן, מאז שראה את אמו מאושרת מהבשמים שהשתמשה בהם, הוא החליט שגם הוא מעוניין לגרום אושר לבני אדם. החיים עצמם לא מרבים לגרום אושר לאנשים: רציחות מזוויעות, גנבות, התעללות ועוד מזימות רבות של מוחות שטניים מתרחשים בכל מקום, וקאנאדה עצמו, בעזרת כישרונו המיוחד ומוחו החריף, מלווה בבת דודתו הצרפתייה, יעשה הכול בשביל לפענח את המסתורין שהוא נתקל בו בחייו.
אחרי פרק ראשון קצת צולע, שנועד אך ורק להכניס אותנו לכל העלילה ואשר סיקרתי אותו כבר כאן, מוצגים בפנינו עוד שני מקרים שהם חלק משלם שלא ייכתב כנראה אי פעם, המנגה הושלמה אחרי הווליום הנוכחי. שני המקרים האלה... מתעלים על אחיהם הבכור ללא ספק. כל אחד ואחד מהם מכיל סיפור שלא ראינו כמותו אצל קאורי יוקי בעבר. אם הפרק הראשון לא זכה במקוריות יתר, וגם אם היה צפוי ולא מורכב מדיי, תפקידו היה רק להכיר לנו את הדמויות הפועלות. בפרק השני אנחנו זוכים באמת להכיר את הפסיכולוגיה שמאחורי הדמויות, והעלילה שלו מורכבת, מפתיעה ומקסימה, עד שמגיעים לפרק השלישי שבו אנחנו כבר לא מופתעים מהתנהגות הדמויות, שרק הופכת מדהימה יותר ויותר, כשפרק השיא של המנגה מגיע ומותיר אותנו פעורי פה.
כי יש משהו נוגע במנגה הזו, סוג של קסם שגורם לנו לרצות את אותו האושר אשר קאנאדה מתאר כשהוא מדבר על בשמים, וגורם לנו לרצות לחוות ולו לזמן מועט את חוש הריח המושלם שבאמת אפשרי. המנגה הזו היא לא מנגת פנטזיה, היא אמיתית, וזה מה שהופך אותה לנוגעת עוד יותר. וגם אם אין באמת יוצרי בשמים שמסתובבים בעולם ועוזרים לאנשים להוסיף אושר מסוג אחר לחייהם, הכול ברמה שלנו, הארצית, קסם אמיתי בעולם שלא באמת קיים בו קסם.
אחרי שסוף סוף סיימתי את המנגה בשלושה חלקים הזו אותה התחלתי לפני זמן רב, אני יכולה לומר בלב שלם שקאורי יוקי לא טעתה גם כאן. המאסטרית שלנו לא טועה. אז אל תטעו גם אתם ותפסחו עליה, אותם אנשים שבאמת נהנים לקרוא מנגת מסתורין אשר לא באמת כדי להסעיר אתכם ולהעלות את האדרנלין, אלא לגעת בכם, באותם נימי לב אשר מחפשים קצת יופי בעולם הזה.
21.06.09
12:30
Meine Liebe ~Eien Naru Traumerei~ Volume 1 Review
‏»‏ מקום מפלט למלאכים

"רואים שזה קאורי יוקי. אבל למה יש שם כושים?"
אריקה קלאוס, סתם ילדה בלונדה ומטופשת עם שכל קטן כמו כל דמות שוג'ו טיפוסית (טוב, כמעט), חיה עם אחיה הגדול זמן קצר בלבד. אפילו את שמו היא כבר לא זוכרת (מישהו פה דיבר על אמינות של טקסט? איזו ילדה נורמאלית לא תזכור את השם של אח שלה?). הם הופרדו ע"י הוריהם והסיבה לזה עוד לא ברורה (אנשים מתים, מתחתנים, הורים חורגים... רגע, למי אכפת?!) וכל אחד מהם עבר לחיות במשפחה עשירה אחרת. אך הם, כמובן, הבטיחו זה לזו בהבטחה מרגשת וסוחטת דמעות שהם עוד יפגשו, אי -שם בעתיד הרחוק והמלא אושר. כדי שיוכלו לזהות זה את זו, (כי, כמובן, אחים משתנים המון -המון מגיל 4 ל14), אריקה חותכת את הסרט שלה לשניים, חצי לה וחצי לו. כך הם בטוחים במאה אחוז שיוכלו למצוא אחד את השני כשיום המפגש המרגש יגיע. לאחר שנים, השניים מגיעים לאקדמיית רוזנשטולץ, שבה הם אמורים להיפגש, כי כמובן, כל בני משפחתם למדו באקדמיה המהוללת הזו. אך כאן משחק המחבואים רק מתחיל...
באקדמיה ישנה כיתה מיוחדת, 5 נערים שהם העלית של בית הספר, אשר לוקחים חלק בפוליטיקה הארצית. חמישתם, ה'סטראל', הם מסוג הבחורים המושלמים שרוצים לגרום לך לסטור להם (גארי סטו, מישהו?): הם חכמים, גאונים, שנונים, מקובלים, נאים (במילים עדינות) וסקסיים להחריד, כשכל אחד מהם עונה –כמובן- לקטגוריה מסוימת, ממש כמו מועדון ההוסט –קלאב. רק שפה, גרמנים שכמוהם, הם מורמים מעם ואין להם זמן להתעסק עם פאנגירלז צווחניות. אבל, ממש במקרה ובאופן בכלל לא צפוי, מנהל בית הספר (ההומו) מחליט שצריך להביא להם עוזרות. וכמובן, ממש במקרה, החמישה –למרות שאין להם בכלל זמן להסתכל על בנות- שמים עין על אריקה המגושמת והמטומטמת, ובוחרים בה לתפקיד מזכירה שיותר הורסת מעוזרת. ושוב, בעוד אח מצירופי המקרים הלא הגיוניים להחריד, אריקה מגלה את חצי -הסרט אותו הביאה לאחיה אצל חברי הסטראל. האם יכול להיות שאחיה, אותו היא מחפשת ממש כאחוזת דיבוק, נמצא בין הסנובים?
Meine Liebe, נכתב ואוייר על ידי Izawa Rei, כשעיצוב הדמויות נעשה על ידי קאורי יוקי (אחרת לא הייתה לנו סיבה ממשית לכתוב על זה כאן, נכון?). לכן התוצאה ברורה: המנגה-קא הלא מוכרת כתבה עלילת שוג'ו טיפוסית, אמנם מתוקה להחריד אך מלאת חורים כמו ארון שאכלו אותו טרמיטים, עיצוב הדמויות מתוק ויפהפה אך מכיוון שהציור עצמו לא בדיוק צויר במלואו על ידיה, הוא נראה זניח וברמה פחותה ביותר יחסית ליצירות אחרות. המגע של קאורי יוקי נראה שם, אבל. משהו פגום... כנראה בגלל הטרמיטים.
שלא תבינו אותי לא נכון: המנגה הזו טובה. היא זוכה לציון 7 ברוב המקומות, ויש לזה סיבה. העלילה, אם מתעלמים מכמות החורים ומצפיות היתר שלה (כמה צירופי מקרים. כמה) היא סוחפת ומהנה, כמו מנגת שוג'ו רגילה ונורמאלית. אז... טוב, שווה לנסות, לא?
13.06.09
22:37
Godchild Volume 5 Review
‏»‏ מקום מפלט למלאכים

דלילה כבר לא מהססים לנסות שום דבר. במהירות בקו ישר, עד למטרה שלהם, הם יהרגו, ירמסו, ישברו כל מבנה, כל ארגון וכל גולגולת. לונדון אינה אותה הלונדון משכבר הימים, כשגם באירוע הפתיחה הגדול של הקרימון גרדנ'ס אף אחד כבר לא בטוח. ועמוק בתוך המציאות המתועבת הזו... קין, מרי וות'ר אחותו החורגת הקטנה, ואוסקר החבר המגודל וה-קצת- מטורף צריכים לשרוד על לוח המשחק הקשה ביותר: משחק החיים שלהם, שמנוהל בכל אחד משלביו על ידי הארגון ההרסני בראשות אלקסיס.
בווליום החמישי, בשני חלקיו, מתוארים שני צדדים של מציאות מזעזעת, בה אדם אחד לוקח את החוק לידיו, ועושה כל מה שעולו על רוחו, בלי להתחשב באיש. ברור שהדבר יגרום סבל, ועוד יותר ברור שקין שלנו ייקח בעניין חלק וידאג שהכל יסתדר... כך או אחרת. ופשוט ובטוח זה לא יהיה.
בציפייה לגלות מידע על פעולותיה של דלילה, שהחלה להרוס מבנים אשר מסודרים בכוונה -או לא בכוונה- בצורה של הסטונהנג', קין מגיע לביקור אצל הלורד גלאדסטון. בעיר הוא מתואר כלורד הנדיב, העוזר לנזקקים, שמכספו מתוך מניעים אציליים הוא פתח את הגן המפואר שמיועד לאזרחים הפשוטים, זה שעומד לערוך פתיחה חגיגית ממש בקרוב. אבל מקרוב הלורד גלאדסטון נראה יותר חשוד מקדוש: קין מאבד את הכרתו זמנית בעודו נמצא שם, מניעיו של הלורד לא נשמעים כה טהורים כשהוא עצמו מדבר עליהם, ודברים מוזרים מתחילים להתרחש בסביבתו- הגדול שבהם הוא התנהגותה של בת לוויתו של הלורד, לטישה האילמת. משהו נראה מסוכן בקרנבל העומד להגיע, וקין נחוש בדעתו לדאוג שאף אחד קרוב אליו לא ייפגע בקרנבל הדמים שכנראה עומד להתרחש.
האקשן מגיע בווליום הזה, אם תרצו ואם לא. פיצוצים! נצנצים! טוב, נצנצים אולי לא, אבל הרבה דברים אחרים יש שם: ציור מהמם, עלילה גאונית כהרגלנו, רעל, רעל, סמים, עוד רעל, אבני ספיר, מזוכיזם, סדיזם, איברים פנימיים, השתלת מוח, וכל מיני דברים מקסימים שכאלה ממוחה הקודח של קאורי יוקי אלילתנו היחידה.
יש שטוענים שהווליום הזה מעט משעמם מקודמיו. לדעתי זה ממש לא נכון. הוא חיוני, יש לו את הייחודיות שלו, והוא ממשיך בצורה ישירה את כל מה שקראנו עד עכשיו. וגם אם הוא קצת משעמם לדעתכם... חכו חכו... בווליום הבא כולכם תופתעו. כי גודצ'יילד זו סדרה מושלמת, כל ווליום בנפרד וכולם יחד, ומווליום 6 הסדרה נכנסת לחלק השלישי והאחרון שלה, והוא, תשאלו כל אחד שקרא- יותיר אתכם עם יותר דמעות מעיינים בצנצנות של ג'יזבל.
תודה למורע על העזרה שבהגהה, שבלעדיה הייתם קוראים בעיקר על שניצלים.

← מפצח הגרעינים. סגג, זה בלוג →

טאקו-סאן » מקום מפלט למלאכים

בלוגים

מקום מפלט למלאכים