1355 רשומות (22 לא נקראו) ב32 בלוגים
animeok - בלוג אנימה
לא נקראו 4
SpinChan
לא נקראו 3
עומר הוא הפינגלר
לא נקראו 3
Got Bishies?
לא נקראו 1
Ni-Ki
Prototype~ בלוג ביקורות אנימה
לא נקראו 10
Tomertop's Blog - Infinity Anime
tu otaki's
בועת מחשבה
לא נקראו 1
מקום מפלט למלאכים
על אנימה, מנגה וסורבה בננה
פוסט זה מיועד לציין לבודד שאולי בטעות עוקב אחרי הבלוג הזה, הבלוג עובר דירה!
בגלל שבלוגלי נסגר בסוף החודש, עברתי לאכסון חדש, הכתובת החדשה היא
http://blogs.jiyuu.org/omerby/
אפילו יש סיבה טובה לעצור לקרוא! יש פוסטים לקראת נסיעה ליפן, ואני מאמין שיהיו פוסטים מיפן עצמה.
בדומה לפוסט הקודם, גם הפעם זאת הכתבה שכתבתי לפאנזין.
לכתבה והמגזין כולו: [ghost.animeholic.net]
סטודיו שאפט (SHAFT) הוקם בשנת 1975 על ידי הירושי ואקאו (Hiroshi Wakao), אנימטור שפרש מאולפן מושי פרודקשן (Mushi Production), בנסיבות דומות לאלו של היוצרים אשר הקימו את אולפן סאנרייז (Sunrise). השורשים המשותפים של שני האולפנים זוכים כיום לביטוי אקראי למדי – מטות שני האולפנים ממוקמים כ-700 מטר אחד מן השני. בתחילה האולפן תפקד כקבלן משנה לאולפנים אחרים בתחום האיור והאנימציה, ורק בשנת 1987 הפיק את הסדרה העצמאית הראשונה שלו – Yume Kara, Samenai.
שנת 2000 ציינה את התפנית הבאה בהיסטוריה של האולפן. שיתוף הפעולה עם אולפן גינאקס (Gainax), בפרויקט החידוש של Gunbuster ל-DVD, בו שאפט תרם את המומחיות שלו בתחום האנימציה, הפך עם סיום הפרויקט לממושך ואינטימי – שאפט סייע בתחום האנימציה והגרפיקה להפקות דוגמת He is My Master, Mahoromatic ו-This Ugly Beautiful World. העבודה עם אחת הענקיות בתחום תרמה רבות לניסיון וליכולת של עובדי שאפט, והכינה את הקרקע לעיבוי השורות ולעליית מדרגה בכמות הסדרות שהאולפן החל מפיק באופן עצמאי.
הפקות האולפן מתאפיינות בסגנון גרפי ייחודי, המתבטא בשמירה קפדנית על רמת אנימציה גבוהה, ורקעים בעלי סגנון וצביעה אמנותיים, אך לא בהכרח מציאותיים. מאפיין בולט נוסף הוא השימוש המשמעותי בבדיחות הקשרים (רפרנסים) לסדרות שונות, בין אם הן פופולריות באותה העת ובין אם הן קלאסיקות. ההקשרים הללו מתבטאים בדיאלוגים, בהופעות אורח משניות וטקסטים המושתלים לאורך היצירה – באופן לא שונה כל כך מהנהוג בגינאקס.
דוגמא מייצגת לעבודה של האולפן אפשר למצוא ב-Negima!?, חידוש לסדרה קודמת המבוססת על המנגה של קן אקאמטסו (Ken Akamatsu). מדובר בעיבוד המבוסס על חומר מקור שעיקר משיכתו היו אלמנטים של הארם, פאנסרביס וסצנות תחתונים, שהתעלה על שורשיו והציע לצופה 26 פרקים חסרי סצנות תחתונים, אשר התרכזו בפעולה וקומדיה, והתאפיינו ברמת אנימציה ואיור מן המעלה הראשונה. בסדרה שולבה מוטסו, דמות קומית שהופיעה בסדרות רבות מבית שאפט, בתפקיד מפתח מבחינת העלילה. עם זאת, על אף ההתחלה המבטיחה, לקראת סופה רייטינג הסדרה החל לצנוח ובדיעבד היא הפכה לאחת הסדרות הפחות פופולאריות של התקופה.
דוגמא נוספת לסגנון העבודה הייחודי והמתוחכם של האולפן אפשר למצוא ב-Bakemonogatari, סדרה מהשנה האחרונה המבוססת על נובלה מצליחה, שזכתה לפופולאריות אדירה תודות לסגנון האמנותי הייחודי שלה, הדיאלוגים השנונים והדמויות הסוחפות. כמענה לאורך הלא סטנדרטי שכפו על הסדרה, 15 פרקים בניגוד ל-12-13 פרקים כאורך עונת שידורים, האולפן החליט להפיץ את שלושת הפרקים האחרונים דווקא דרך האינטרנט.
בשנים האחרונות, בעיקר משנת 2006, חל גידול משמעותי בקצב ההפקה של האולפן, ובשנה החולפת בלבד יצאו תחת ידיו 4 סדרות – ביניהן Maria to Holic ועונה נוספת ל-Zetsubou Sensei – כמות משמעותית ביחס לגודלו. לשם השוואה, אולפן סאנרייז גדול המימדים הפיק בתקופה המקבילה 5 סדרות. נכון לרגע זה המגמה הזו צפויה להישמר גם בשנת 2010, עם ההכרזה כי האולפן יעבוד על לפחות 3 סדרות בשנה הקרובה, ביניהן עונה נוספת ל-Hidamari Sketch. קטן, מתוחכם ומלא כישרון, שאפט עתיד לעשות את 2010 לשנה מעט מעניינת יותר עבור צופי אנימה בכל העולם.
זוהי הגרסה המורחבת של הכתבה שלי מהפאנזין, תבלו איתה, וכרגיל, אם בא לכם, תגיבו, זה תמיד משעשע:
זאת תהיה כתבה ראשונה מתוך סדרת כתבות על אולפני הפקה פופלריים, אבל לפני שנתחיל, מה עושים באולפני ההפקה?
אולפן ההפקה אחראי על מגוון רחב של תפקידים, בין אם תפקידים ראשיים כגון אנימציה, בימוי, הפקה ובין אם משניים כדוגמת מוזיקה, אנימצית מפתח, CG, דיבוב, צביעה או רקעים.
המשמעות של אחריות אולפן על תחום היא שצוות העובדים שלו מתמסר למשימה הזאת, קיימים אולפנים קטנים שעוסקים בתחומים ממוקדים כמו מוזיקה בלבד, אך האולפנים הגדולים יכולים להרשות לעצמם לעשות את רוב ההפקה מהצוות שלהם.
בחירת האולפן המתאים לכל מטרה היא משימה חשובה, מפני שאיכות האולפן הוא איכות העובדים שבו, ואיכות העובדים בסופו תוביל לאיכות התוצר, שהוא הסידרה, סרט או אובה שאנחנו מקבלים, זוהי הסיבה למה יש חשיבות גדולה לאולפן כאשר רוצים לבחון סדרה, לא כל האולפנים באיכות דומה, ולכן לכל סידרה יש את הרמת איכות שלה.
בחרתי להתחיל מאחד האולפנים הפופלרים בימינו, אולפן סאנרייז (Sunrise), אולפן שמאז ומתמיד היה אחד מהמובילים בתחום, ובימינו יותר מתמיד.
האולפן סאנרייז הוקם בשנת 1972 על ידי עובדים מחברת Mushi Production , אחד האולפנים הותיקים שהפיק בעיקר סדרות של אוסמו טזוקה(יוצר אסטרו בוי).
סאנרייז שייכת לענק הבידור, באנדאי-נאמקו, מהגדולות בתחומה, המשווקת את המוצרים הנלווים לסדרות האולפן, ביניהם את מותג הגאנפלה המצליח, משחקים ואפילו בית קפה בנושא גאנדם.
בנייני החברה נמצאים בקאמי איגוסה, סוגינמי, טוקיו, שכונת מגורים מנומנת בקצה טוקיו.
השכונה עצמה הפכה לאתר סגידה לא רשמי לאולפן שמפרנס רבים מהדיירים בסביבה ומתבטא בין היתר בשלטים רבים, ציורי קיר, פסל בגובה כשני מטר של RX-78 , הגאנדם המקורי, ועד שינוי המנגינה של תחנת הרכבת המקומית זאת לשיר הפתיחה מגאנדם.
כיום סאנרייז נחשב לאחד האולפנים הותיקים, עם עבר מפואר ומגוון רחב של סדרות בעברו. חלק גדול מהסדרות הפופלריות בכל הזמנים היו הפקות של אולפן זה, ביניהן יקום גאנדם, אינויאשה וקוד גיאס, ועם הפקות חדשות בכל עונה, נראה שזה לא הולך להשתנות.
מעובדי חברת סאנרייז הוקמו אולפנים חדשים פרשו עובדים להקים אולפנים עצמאיים, ביניהם ניתן למצוא את Studio Deen את Bonesהידועים וכן את Manglobe הידוע מעט פחות.
סדרות סאנרייז מגוונות מאוד, אבל יש תחום אחד שסאנרייז מאז ומתמיד התמקדו בו, וזהו תחום המדע בדיוני, ודגש על ג‘אנר המכה, הג‘אנר שעד הפקה אחת של האולפן בשנת 1979 נחשב כתחום שמיועד לילדים בלבד, ואז ברגע אחד סאנרייז הראו שאפשר להפוך סדרה עם רובוט ענקי למשהו בוגר מאוד, סדרה זו היא גאנדם (בימינו מזוהה כ0079), שהראתה מלחמה בסדר גודל עצום, בין שתי מעצמות ענקיות, כאשר אף אחת מהן לא ניתנת להגדרה כ“טובה“ או “רעה” , והכילה מסרים מאוד בוגרים ואמיצים על מלחמה, פציפיזם ואהבה בשדה הקרב.
השם גאנדם הפך לשם דבר בתחום ותחת השם הזה יצאו סדרות וסרטים רבים ב8 עולמות שונים, החל מעולמות ריאליסטים ועם נסיון לדמות מדע בדיוני ריאליסטי לפי חזית המדע בתקופה כדוגמת מותג הגאנדם המקורי, הידוע גם כ UC על של העידן שבו מתרחשת הסדרה וכן מותג ה00 העדכני שיצא בשנים האחרונות ומראה שילוב בין המוטיבים של סדרות גאנדם ביחד עם מדע עדכני של תקופה זו,
או סדרות שיותר פונות לצד הרגשי, ומתמקדות בדמויות הרבה יותר מהעולם שבו מתרחשת הסדרה כדוגמת מותג סיד(SEED).
לרגל חגיגות 30 השנה למותג גאנדם, הוקם פסל ביחס 1/1 של הRX-78 באודייבה, טוקיו, הפסל מתנוסס לגובה של 18 מטר וצבר פופלריות אדירה בזמן התערוכה.
בנוסף לסדרות המדע בדיוני ומכה האולפן יוצר סדרות מגוונות שמיועדות לקהל יעד אחר לגמרי, בין אם שונאנים פופלריים וקומדיות כדוגמת גינטאמה או אינויאשה עד לסדרות המיועדים לילדים.
רמת ההפקה של הסדרות היא לרוב גבוהה מאוד ומתאפיינת באנימציה חלקה, ציור איכותי ומוסיקת רקע מושכת, וכיום רוב הסדרות יוצאות בפורמט P 720 או P1080 המאפשר אפילו עוד פרטים ואנימציה חלקה פי כמה, האולפן היה מבין הראשונים שניצל את השידור הדיגיטלי ביפן ושידר סדרות בהפרדה גבוהה בטלוויזיה וכן ניצל את הפורמט בלו-ריי להפצות סדרות בנוסף לדיוידי .
בין הסדרות המובילות של סאנרייז לאורך השנים ניתן למצוא שמות ידועים כגון:
Kidou Senshi Gundam , הסדרה הראשונה ממה שהפך לאחד השמות הגדולים בעולם האנימה.
Crest of the Stars סדרת מד”ב מבריקה על כדור הארץ לאחר כיבוש על ידי אימפריה בין גלקטית אדירת מימדים ועוקבת אחרי נציג של הכוכב בגלקסיה הגדולה.
Inuyasha, אחת מסדרות השונאן הפופלריות, צברה אהדה רבה בישראל כאשר שודרה בערוץ הילדים, כימים אלו יוצאת עונה שניה שתסכם את עלילת הסדרה.
Scryed, סדרת אקשן פשטנית אך בעלת קסם מיוחד, מציגה יריבות בין זוג נערים, קאזומה וריוהו, הנמצאים משני צדדיו של מאבק על עצמאות אי מיוחד שבו לחלק מהתושבים יש כוחות מיוחדים.
Cowboy Bebop, אחת מסדרות ההרפתקאות המצליחות של העשור הקודם, שזכתה להצלחה גלובלית אדירה.
Kidou Senshi Gundam SEED, אחת הסדרות שהביאה את ג‘אנר המכה לפופלריות הגדולה שיש לה כיום, התחילה כמין רימייק של הסדרה המקורית, בעיצוב חדשני ועם דגש חזק יותר על הדמויות ולא העולם.
Yakitate!! Japan, סדרת קומדיה שמתרכזת על קרבות אפיה של לחם עם מתכונים ביזריים, אבל ריאליסטים שקיימים במציאות.
Gintama, קומדיה אשר מבוססת על מנגה פופלרית ממגזין השונאן ג’אמפ, עם הומור נמוך והמון בדיחות רפרנסים לתרבות יפן מה30 שנים האחרונות, אבל מדי פעם יש סאגת קרבות רצינית שמציגה את הפן אקשן וקידום דמויות של הסידרה.
Code Geass, סדרת מכה פופלרית העוקבת אחרי לולוש, נער מבית המלוכה הבריטי, ביפן אשר נכבשה על ידי בריטניה וכעת משועבדת, במהלך מלחמת עצמאות אשר מונהגת באופן אירוני על ידי לולוש.
Gundam 00, היקום החדש בעולם הגאנדם, היקום הזה מנסה לאחד את הרצינות של הסדרה המקורית והאלמנטים שהפכו לקבועים במהלך שאר הסדרות ביחד עם העולם שלנו בעתיד הלא רחוק מאוד, מראה מאבקים פוליטים עם מגע של רלוונטיות לימינו בתחילת עידן החלל בעולמינו.
מאולפן זה יצאו כמה מהסדרות המובילות של העשורים האחרונים, והבאר עוד לא יבשה, ניתן עכשיו רק לקוות שסאנרייס ימשיכו במה שהם החלו ולא יאבדו מהרמה המאוד גבוהה שהציבו עד עכשיו וימשיכו לבדר אותנו בסדרות איכותיות למשך שנים רבות בעתיד.
איך זה נראה במגזין: 
כמו בכל שנה, מגיעה לנו העונה הטובה,עונת אפריל והעונה הזאת יש לנו הרבה יותר מהכל, יותר סדרות הארם, יותר סדרות אקשן, והחשוב מכל, יותר סדרות באמת מעניינות, לכבוד העונה המיוחדת הזאת החלטתי לשנות במעט את הפורמט הרגיל של המבט עונה ולהוסיף מעט תמונות על הסדרות, אם מצא חן בעיניכם, אם עצבן אותכם, אם איכשהו הסדרות לא מעניינות אותכם, אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
כרגיל הסדרות מסודרות לפי סדר כרונולוגי של שידור, ופה אסכם מעט על הסדרות שמעניינות אותי או הסדרות היותר חשובות של העונה.
סנגוקו באסרה (Sengoku Basara) - סדרה מבוססת משחק של קאפקום, מתמקדת אחר דמויות הסטוריות בגירסה מעט הומוריסטית מעט ארקדית של הסיפורים ההסטורים בתקופת אודה נובונאגה, מומלץ לצפיה בזכות ההתנהגות over-the-top של רוב הדמויות, והאלמנטים הקומים הרבים, מעבר לזה לסידרה יש שירים טובים, דמויות מצוינות ואנימציה מעולה מבית Production I.G. וציינתי כבר שנובונאגה מדובב על ידי נוריו ואקאמוטו?
אשורה הבוכיה (Asura Cryin`)- סידרה מסטודיו יחסית לא ידוע(Seven Arcs,סדרות נאנואה ואינוקאמי) העוקבת אחרי טומו, ילד שנראה רגיל לחלוטין, מלבד העובדה שהוא יכול לראות את הרוח של חברת ילדותו, ובמהלך הפרק הראשון מקבל לידיו תיק מסתורי. הסידרה לא מרשימה במיוחד, מלבד עיצוב התלבושות המאוד יפה.
טירס טו טיארה ( Tears to Tiara) - מהיוצרים של אוטווארירומנו (utawarerumono) , הסידרה עוקבת אחרי מלך השדים שהתעורר אחרי 1000 שנים והמסע שלו ביחד עם ריונון, אחת מהצאצאים האחרונים של מלך האלפים ששלט בעולם לפני הרבה שנים ושאר הדמויות שמצטרפות אליהם במהלך המסע. הסדרה בעלת עלילה דומה במקצת לאוטאווא, אבל מבחינה גרפית בפרקים הראשונים הסדרה מרגישה פחות מושקעת מקודמתה.
קיי-און! (K-On!) - הסדרה האחרונה מבית kyo-ani, עוקבת אחרי רביעיית תלמידות תיכון במועדון המוזיקה הקלה שלהם, לפי הפרקים הראשונים הסידרה עוקבת הרבה יותר אחרי החיי יום יום של התלמידות, בדגש על הגיטריסטית יואי ולא אחרי ההתפתחות המוזיקלית שלהן, מה שבתקווה ישתנה בקרוב.
בסקוואש (Basquash! ) - סדרה מקורית מסטודיו נואה (סדרות מאקרוס), הסידרה מראה משחקי כדורסל על רובוטים עם מיטב היכולת אנימציה של הסטודיו והצוותים שעשו את מאקרוס פרונטיר, עם נגיעות של דמיון לעבודות של גאינקס, כמו כן בקאסט המדובבים ניתן למצוא מדובבים מוכרים ממאקרוס פרונטיר.
Senjou no Valkyria: Gallian Chronicles - הפקה של סטודיו A1 למשחק מצליח שיצא בשנה האחרונה לPS3, הסידרה עוקבת אחרי מליציה שנלחמת בצבא אימפריאלי שתוקף את העיריה שלהם. לסידרה יש ציור חלק ואנימציה יפה מאוד, כפי הנהוג מA1, וקאסט מדובבים איכותי.
אלכימאי המתכת 2009 (Hagane no Renkinjutsushi (2009)) -חידוש מוחלט לסידרה הפופלרית ביותר של העשור, הפעם הסידרה מתוכננת לעקוב קרוב יותר אחרי המנגה, בנתיים הסידרה מראה את האירועים בקצב מזורז מהסידרה המקורית, עיצובי הדמויות שונו במקצת וקאסט המדובבים השתנה מלבד מספר דמויות ראשיות, למרות הכל הסידרה שווה צפיה בשביל הנוסטלגיה ובשביל המשך העלילה האמיתית אחרי הפיצול בסידרה המקורית מהמנגה.אגב, יש תרגומים של KAT לעברית.
שנגרי לה ( Shangri-La) - סדרה מבית גונזו שמתרחשת בעתיד הקרוב, בעולם שבו משבר דלקי המאובנים והזיהום גרמו לכך שטוקיו הפכה ליער עצום והעשירים זוכים לחיות במגדל ענק, מוגנים מצרות אזרחי היום יום, והסדרה עוקבת אחרי נערה שנלחמת בארגון שאחראי על המגדל באמצעות בומרנגים… העובדה המעניינת ביותר לגבי הסידרה היא שמעצב הדמויות שלה הוא רנגה מורטה (range murata), אחד מהעצבים המובילים שעובדים עם גונזו, שעיצב ל Last Exile, Ao no 6-gou, והוא אחד המעצבים האהובים עליי.
סאקי (Saki) - סדרה בהפקת גונזו המבוססת על מנגה בעלת שם זהה, העוקבת אחרי נערה בשם סאקי שבעקבות טראומת ילדות שונאת מאג’ונג’ ומנסה להשיג בכל משחק +\- 0 נקודות, משימה קשה עד כמעט בלתי אפשרית, ומעשיה בבית ספר ובמועדון המאג’ונג’, הסידרה מקבלת פאנסרביס ברמה מעט מופרזת.
שבע רוחות ( 07-Ghost) - סידרה מבית ההפקה של סטודיו דין העוקבת אחרי דמותו של קליין בעולם פנטזיה-ימי הביניים יפה, קליין שגדל במהלך כל חייו כעבד מגיע לאקדמיה הצבאית ומצליח שם ביותר, עד שמתחיל להתגלות עברו. הסידרה יפה מהפרקים הראשונים, העלילה מעניינת ומבוססת על מנגה מצליחה בת אותו שם, אבל המסורת המפוקפקת של סטיודיו דין להוריד את הערך ההפקתי של סדרות מהר מאוד היא סיבה לדאגה ברוב הסדרות, בתקווה שכאן זאתי לא תהיה דאגה מוצדקת.
עדן המזרח ( Higashi no Eden) - מבית ההפקה של פרודקשן אייג’י מגיעה אחת הסדרות המעניינות של העונה,בעתיד הקרוב, הסידרה עוקבת אחרי סאקי, נערה יפנית בנסיעה לאמריקה שנפגשת בנסיבות הזויות עם אדם שאינו זוכר את עברו, וכל רכושו הוא סלולרי ואקדח.הסידרה מעניינת מאוד, מצוירת בצורה ממש יפה עם העיצוב דמויות של האני אנד קלובר, ומספרת סיפור מאוד מסתורי שמתגלה לאט לאט בנוגע לעולם ולאירועים מאוד גדולים שקרו בו,כגון יום שני הרשלני,שבו טילים נפלו בטוקיו והחריבו שטחים עצומים, אך למרות זאת אף אדם לא נהרג ולא ידוע האשם למתקפת הטילים הזו.
וולף אנד ספייס אובה (Ookami to Kohaku-iro no Yuuutsu) - אובה מיוחדת של וולף אנד ספייס שתשוחרר ביחד עם הפרק הבא של הנובל, וישמש ככל הנראה כהקדמה לעונה השניה שצריכה לצאת בקרוב מאוד לפי הפרסומים.
אלו הסדרות הבולטות של העונה, שהיא קצת חזרה לשיגרה של עונות אפריל מעניינות, אבל הסדרות הבאמת טובות פה לא רבות, ובקלות הבולטת ביניהם היא עדן, עם עלילה בוגרת ומרתקת סוף סוף.
מקווה שנהנתם מהפוסט, אם אהבתם את הסגנון החדש תגידו, אולי אני אשמור עליו לפוסטים עתידיים.
העונה הזאת היא ככל הנראה אחת העונות היותר מנומנמות בשנים האחרונות, רובה מורכבת מעונות שניות-רביעיות-חמישיות, אבל עדיין, יש פה מספר קטן של סדרות שיתכן שיענינו. הבולטות ביניהן הן:
שיקאבנה הימה קורו ( Shikabane Hime: Kuro): עונה שניה לאכזבה מבית גאינקס, העונה הראשונה מדברת על אנשים מתים שנשארו עם רצון חזק להשאר בעולם והפכו למתים-חיים, ועל הציידות העל-מתות שמנסות לחסל אותן, הסידרה לא הרשימה ברוב האספקטים, אך בהמשך הראתה שיפור קל באקשן שלה, בעונה השניה נכנסים יותר לפרטים המתקדמים של העלילה ובהם התמקדות על היחסים של אורי-מאקינה.
ממרייט 4 (Maria-sama ga Miteru 4th): עונה רביעית לסדרת השוג’ו אי בית ספר מבית סטודיו דין, לא הרבה אני יכול להגיד על הסידרה, אבל העובדה שהיא הגיעה לעונה הרביעית שלה כאשר העונה השלישית הגיעה לציון ממוצא מרשים של 8.47 באנידב כנראה מעיד על השקעה של ההפקה.
White Album : סידרת רומנטיקה חדשה מבוססת על יצירה של אקווהפלוס(אוטווארירומאנו), רוב הצוות שעובד על הסידרה לא מנוסה במיוחד, לכן ככל הנראה לא אראה אותה ולא אוכל לסקר אותה לפרטים.
מינמי קה 3 ( Minami-ke Okaeri ) : סידרה שלישית לסידרת הסלייס, אבל לצער כולם העונה הזאת גם היא מהצוות שעשה את העונה השניה ולא העונה הראשונה, לכן הרמה ככל הנראה תהיה נחותה לעומת הסידרה המקורית. למי שלא ראה את העונה הראשונה ממולץ בחום לראות, קומדיה מעולה.
נאטסומה יוג’ינצ’ו 2 (Zoku Natsume Yuujinchou) : עונה שניה לסידרת הפנטזיה המעולה נאטסומה יוג’ינצ’ו, שמספרת על ילד שמסוגל לראות שדים ורוחות(יוקאי ואייקאשי ליתר דיוק) ומתחייב להחזיר להם את השמות שסבתו לקחה מהם, הסידרה ממשיכה באופן ישיר את הזרימה האפיזודית מהעונה הראשונה ושומרת על הרמה מהעונה הראשונה.אחת מהסדרות הטובות של העונה הזאת.
האג’ימה נו איפו ( Hajime no Ippo: New Challenger ): עונה שניה לסידרת האיגרוף המיתולוגית של מאדהאוז, אין הרבה מה להגיד על זה, כולם מכירים את איפו וכל מילה נוספת מיותרת.
דרואגה 2 (Druaga no Tou: Sword of Uruk) : עונה שניה לסידרה מבית גונזו המספרת על עולם הMMORPG של משחק מבית אולפן בן של גונזו, הסידרה ממשיכה את הסיפור אחרי הפלוט טוויסטס של העונה הראשונה, ועוקבת אחרי הגיבורים במגדל החדש.
קורוקאמי (Kurokami The Animation): סדרה חדשה(לא עונה שניה של סידרה!!!) מבית סאנרייז המספרת את סיפור הדופלגנגרים היפני(אם אדם יראה אדם שנראה זהה לו, הוא עשוי למות בקרוב), הסידרה מראה רמת הפקה גבוהה, אבל מבחינה עלילתית וקוריאוגרפיית קרבות הסדרה נוחלת כשלון.
Kemono no Souja Erin : סידרה העוקבת אחרי מגדלי טודה, יצור מגודל דמוי כח המשמש ללוחמה בעולם הפנטזיה ההוא, למרות צוות יחסית מרשים של פרודקשן אייג’י (Production I.G), הסידרה נוטה לילדותיות, מה שפוגע ברמת ההנאה ממנה.
ריידבאק (Ride Back) : סדרה מבית מאדהאוז (MADHOUSE) על העתיד הקרוב, עולם שבו ארגון איחד את ממשלות העולם באמצעות נשק חדיש, ריידבאק, שהוא אופנועים עם ידיים שמסוגלים לעבור למצב עמידה, הסידרה עוקבת אחרי רין, רקדנית בלט בעברה והריידבאק שהיא רוכבת עליו.
הסידרה מרשימה מאוד מבחינה גרפית, מעניינת מאוד, אבל העלילה הרגישה לי מעט מזורזת פתאום, אבל עדיין ממליץ לצפיה.
הטליה (Axis Powers Hetalia): מספר את העבר בתקופת מלחמת העולם השניה בסביבה פרודית לחלוטין שמציגה כל מדינה כדמות המאופיינת על ידי תכונות של העמים, לדוגמה האיטלקי אוהב להכנע,נשים ופסטה(פסטהההההההההה), הגרמני רציני ואוהב תפוחי אדמה ונקניקיות. פרקים קצרים שהופך את זה חביב לצפיה מזדמנת.
בכללי העונה הזאת חלשה מהרגיל, אבל עדיין העונה הזאת יצרה לנו שתי סדרות מעולות, נאטסומה יוג’ינצ’ו וריידבאק, אז למרות שזאת עונת ינואר, עדיין, רוצו לראות את הסדרות האלה, ולגבי האחרות, גם כדאי לבדוק.
אז עברנו את הכנס הגדול של השנה, ומה הרשמים שלי?
לדעתי הכנס היה אחד מהטובים עד היום, האירועים התנהלו כמעט בדיוק לפי לוח הזמנים המתוכנן (הקרנות ואלה היו פרפקט לפי מה ששמתי, קוספליי התחיל באיחור מינורי, ההפסקה שלו של ה5 דקות הייתה חצי שעה, אבל זה סליח).
המחזמר היה כתוב בצורה שנונה ומצחיקה, המשחק של אנדרסון (אלון) היה מדהים, כולל השורות שלו וכל העבודות אקשן שלו, האינטגרה הייתה איכותית ורציני וסלס שיחקה תפקיד טוב וחמוד של סלס, קצת מחוץ לדמות, אבל התאים לשורות שלה לשחק כמו בלונדה מפגרת עם חזה גדול, והיא עשתה את זה בחינניות מדהימה.
התוכן היה מעולה, מגוון ומעניין, הטריוויה הונחתה בצורה ממש כיפית, התמודדה עם שאלות בלתי אפשריות (סליחה אלה, פשוט זה השאלות הרגילות שלי, וכן, אני כתבתי חלק גדול מהן למי שלא הבין) ועם מתמודדות שיכורות קלות.
עכשיו, לגבי הקוספליי, הקוספליי היה מדהים, אין דרך אחרת לתאר את זה וכל מילת תיאור רק תגרע מהיופי שלו, הקאסטים היו מדהימים ברמות לא הגיוניות, הווקלויד היה מושקע, האוונגליות הציגו ריי ואסקה מדהימות (בעיקר האסקה), ניקול ביופמיה המדהימה שלה, מיכל בפאראקיס המעלף שלה, אלונה בלידיה, והלידיה השניה שהייתה חמודה למדי, הלינק וזלדה שהגיעו בפתאומיות, ופוצצו את המוח שלי לחלוטין, ואחרי 2 דקות הם חוזרים “אה, שכחנו להראות משהו, האוקינה באמת מנגנת” וכל כך הרבה סינגלים אחרים שאני לא מסוגל אפילו לזכור כי הם פוצצו לי את המוח.
ולשמור את הטוב ביותר לסוף, קאסט טריניטי בלאד, כל רגע שעמדתי לצדם הרגשתי מעולף מכמה שהם היו מדהימים, כל אחד ואחד מהם היה ברמה של עליונות, והפרופס שלהם היה מדהים ברמות לא הגיוניות בכלל.
לצערי לא צילמתי, אני מקווה מאוד שיעלו תמונות טובות מהכנס, תמונות לא תמצאו פה כנראה, עצלן מדי לחפש תמונות טובות ולפרסם אותן פה,המקום הטוב יותר זה בבלוגים של פחות שמנים, או בתמונות של הצלם הרשמי.
אני לצערי לא הסתובבתי יותר מדי בכנס, היו לי הרבה תפקידים, בין אם בלעזור בהקמה בכל מיני תפקידים, שופט קוספליי (אקסטרה משוחד), וסתם לעזור בדברים קטנים שצריכים עזרה. אבל לפחות ניסיתי להגיד שלום לכל מי שאני מכיר, ואם לא אמרתי לך שלום ויש לך מושג מי אני, תגידו לי שלום בפעם הבאה, קחו אותי לשיחה, כי אני אהיה בשוק עצום שיש מישהו חוץ משני אנשים שאשכרה קורא את מה שאני כותב פה.
אוהב את כולכם, עשיתם לי כנס מדהים וכיפי, מקווה שלכנס הבא אני אהיה ערני יותר ומגיב יותר, הרגתם לי את המוח עם הקוספליים שלכם.
בעונה הזאת היה מגוון סדרות איכותיות טובות רב מאוד, מספיק בשביל שיווצר לי חשק לדווח על הממצאים שלי מהעונה הזאת, וגם כן יצאו מספיק פרקים ( 7-8 ) מרוב הסדרות בשביל לגבש רושם רציני עליהן:
Akane-Iro ni Somaru Saka - סידרה לא מרשימה בכלל מהעונה, אבל מכילה קאסט מיוחד של מדובבות מעולות, חבל שהעלילה לא עומדת ברמה של המדובבות שלה.
Casshern Sins - סידרה מאוד לא שיגרתית של מאדהאוז, מתארת את המסע של קאשארן בעולם הרוס שבו האנושות כבר לא נראת והרובוטים שמאכלסים אותו במצב גסיסה קשה, במטרה לגלות מה קורה עם העולם, מי הוא בעצמו, ומה הקשר שלו להרס העולם. הסידרה מאופיינת בבימוי מאוד טוב, אנימציה מצוינת, ציור מעולה, וקרבות מעניינים.
Rosario to Vampire Capu2 - סדרת ההמשך שממשיכה את העלילה באופן ישיר מאיפה שנגמרה, מוסיפה דמות חדשה, האחות של מוקה, אבל עשויה יותר טוב מהעונה הראשונה במקצת.
Toradora! - סדרת קומדיה טובה שמספרת על מערכת יחסים מוזרה בין שכנים, ריוג’י בעל המבט המאיים וטייגה הנמוכה, אבל אגרסיבית. במהלך הסידרה מציגים עוד דמויות חשובות, אבל הזוג הוא המעניין, ומערכת היחסים ביניהם היא הדבר המעניין בסידרה, הסידרה של JC, לכן יש לה צוות מדובבים מעולה, ציור נחמד, קצב מהיר וטוב ובימוי מהנה בכללי.
Hyakko - סדרת קומדיה גנרית על ארבע תלמידות בית ספר, הגנריות של הסידרה גורמת לכך שהסידרה לא מרשימה בכלל, וכל רגע בה אתה מרגיש תחושה של “ראיתי את זה כבר, ועשו את זה יותר טוב שם”, הסידרה לא מושכת, לא מרתקת אבל עדיין מספקת סוג של הנאה קלה.
Shikabane Hime: Aka -סידרת אקשן מבית גאינקס, מהפרקים שראיתי בנתיים ומוניטין גאינקס הסידרה מעלה תקוות לעתיד, אבל בנתיים לא מקיימת, האקשן לא מעניין מספיק, אבל מסופק בקצב וסגנון היחודי המהיר של גאינקס, לכן אני עדיין מאמין שיש סיכוי לסידרה הזאת.
Tales of the Abyss - סדרת אקשן מבוססת על משחק ידוע מאוד, העיבוד של סאנרייז מנסה להשאר קרוב מאוד למקור, אך עדיין להשתמש באיכותיות של סאנרייז, מה שלדעתי מצליח להם טוב מאוד, בתור אחד ששיחק במשחק אני נהנה מהדמיון לעלילת המשחק, בתוספת דחיסה מעולה לפרקים(ב7 פרקים הסידרה כיסתה מה שלקח לי כ30 שעות משחק, ללא הסרת אירועים משמעותיים), מומלץ בחום גם למי שלא שיחק במשחק.
Yozakura Quartet - סידרה חביבה המספרת על עיר שבה חיים יוקאי בדו קיום עם בני אדם, ועל יחידה שתפקידה לשמר את הדו קיום הזה, הזרימה של הסדרה לא מרשימה במיוחד, אבל הדמויות חביבות ברובן,מעוצבות בצורה טובה מאוד ובכללי הסדרה מהנה ומעניינת.
Kuro Shitsuji -ככל הנראה סדרת העונה, העלילה המקורית מספרת על ילד שבעקבות חיסול כל המשפחה שלו חותם על עסקה עם שד שהפך למשרת שלו, האנימציה, ציור, בימוי,עלילה כולם בנתיים ללא דופי, הסידרה מרתקת את הצופה למסך גם בקטעי מעבר חשובים פחות, ובך מצליחה לגרום לי לצפות ליציאת הפרק הבא במשך כל השבוע. מומלץ בחום.
Kannagi - מאותו אולפן צעיר כמו קורו שיצ’וג’י, גם כן סדרה מעולה, הסידרה מספרת על אלה שחיה עם נער מתבגר, למרות החוסר עניין הנשמע, העלילה מועברת בצורה מהנה מאוד, הקומדיה של הסדרה הזאת מעולה, הציור מעולה, ואפילו האנימציה מדהימה לסדרת קומדיה, והדמות הראשית, נאגי, היא דמות שתמשוך כל צופה לאהוב אותה בהתנהגות שלה.
To Aru Majutsu no Index - סדרת אקשן/כוחות מיוחדים מהנה מבית JC, הסידרה מפגינה אקשן מהנה וכוחות נחמדים, הדמות הגברית הראשית מעניינת, אך הדמות הנשית הראשית מציקה בילדתיות שלה,אך התקשורת בינהם מעניינת מספיק, והאקשן שמזכיר את האקשן הטוב שהיה בשאקוגן נו שאנה הם סיבות טובות לראות את הסידרה.
Kidou Senshi Gundam 00 2nd Season- סדרת ההמשך לגאנדם 00 המקורית משנה שעברה, מספרת על העלילה מספר שנים אחרי איפה שנפסק העונה הראשונה, הסידרה ממשיכה באיכויות הרבות שהיו לעונה הראשונה, הכוללים צוות דיבוב מצוין, מוזיקה ושירים טובים ומתאימים לקצב, אנימציה וציור ברמה מעולה, ועלילה מרתקת, מומלץ בחום למי שראה את העונה הראשונה, ומי שעוד לא ראה את העונה הראשונה, למה אתה מחכה?
Skip Beat! - קומדית סלייס אוף לייפ מצוינת שמספרת על קיוקו שהקדישה את כל חייה לאיידול מתחיל, שכאשר הצליח הזניח אותה ונטש אותה, קיוקו הפגועה החליטה להתנקם בו, על ידי כך שתצליח להפוך להיות כוכבת גדולה יותר ממנו, הסיפור המעולה מועבר בצורה קומית מעולה, מלווה באמוציונליות גרפית משעשעת של קיוקו לרוב הדברים, הסידרה מצליחה להיות טובה מאוד ואחת מהקומדיות הטובות של השנה.
Ga-Rei: Zero - סידרה שהתחילה בקטעי אקשן עם אנימציה מטורפת, אך מפרק 3 חזרה אחורה בזמן לסאגת פלאשבקים ארוכה, למרות ששני החלקים טובים כל אחד בעצמו, אבל החלוקה הזאת לא התבצעה בצורה טובה, ואם האיחוד לא יתבצע בצורה טובה ובלי שיצטרכו לזרוק ולשכוח את כל מה שקרה בפרק הראשון זה יפגע מאוד בהנאה של הסדרה, תהליך שיהיה מאוד קשה ליוצרי הסידרה לעשות.
Kurozuka - סידרת אקשן מעולה עם עלילה מאוד לא ברורה על ערפדים בני אלמוות וההתקדמות שלהם בזמנים מתקופת יפן הפיאודלית עד עתיד פוסט אפוקליפטי, אך לאורך כל הסידרה קטעי האקשן מתצבעים בצורה מעולה ומרתקת, חבל שרמת הפירוט של הסידרה לא עומדת ברמה של האקשן, אחרת הסידרה הייתה לדעתי אחת מהסדרות היותר טובות של השנה.
ef - a tale of melodies.- סידרת המשך של שאפט לסידרה בעלת שם דומה (ef - a tale of memories.) שאינה ממשיכה באופן ישיר את העלילה של המקורית, ובמקום לעקוב אחרי שני קווי עלילה המתרחשים באותה תקופה על שתי דמויות לכאורה לא קשורות, הסידרה עוקבת אחר דמויות קשורות, אך בהבדלי זמנים של מספר שנים, ועדיין ניתן לראות את ההקשר לעונה הראשונה(באחד מקווי העלילה אפשר לראות את זוג הדמויות הראשיות מקו עלילה מהעונה הקודמת, כשבקו העבר אפשר לראות את היסודות לחלק מהדברים שיקרו בקו העלילה השני של העונה הראשונה), הסידרה מתאפיינת באנימציה מדהימה, ציור מעולה, ובימוי שאפטי מצוין, למי שאהב את העונה הראשונה או סתם נהנה לראות את הבימוי סצינות המדהים של שאפט, מומלץ בחום.
Chaos;Head - עיבוד למשחק של ניטרו+ על ידי מאדהוז, הסידרה עוקבת אחרי נער בעל הפרעות אישיות והפרעות פסיכיאטרות חמורות שונות, וההתמודדות שלו עם המצב כשהעולם עצמו מתחיל להיות לא הגיוני במיוחד, הסידרה היא סידרת מתח בעיקרה ומראה סידרת רציחות כאשר מנסים להבין מה הקשר של הדמות הראשית לרציחות אלה, המתח מעניין, האנימציה לא מרשימה, אבל סבירה, והאווירה של הסידרה בכללי טובה, בהשוואה לעיבודים אחרים של משחקי ניטרו+ המצב טוב.
Tytania - מהצוות המקורי של סדרת Legend of Galactic Heros, מגיעה סדרה נוספת שמנסה לפנות לאותו קהל עם דמיון לסדרה המקורית, אבל הדמיון הזה פוגע ברצינות הסדרה, מפני שבחלק גדול מהפנים של המדע בדיוני הסידרה הזאת מפגרת אחרי האב הרוחני בן ה20 כבר, אבל למרות הכל, יש לסדרה פוטנציאל, אבל אני בספק שהיא תממש אותו במסגר זמן של סדרה למשך עונה בודדת או כפולה, ואני בספק שבטיטניה ימשיכו למשך מספר פרקים כמו סדרת האב(110 פרקים).
Nodame Cantabile: Paris-Hen - ממשיכה את עלילת העונה הראשונה של סדרת המוזיקה המצוינת הזאת בכך שנודמה ושינצ’י מגיעים לצרפת להמשיך את למידת המוזיקה שלהם והאינטרקציה שלהם, המוזיקה כרגיל מעולה, האנימציה והציור מצוינים לסידרה מהסוג הזה, ושיר הסיום גורם לי לחשק חזק לשוקו, מומלץ לחובבי מוזיקה ולכל מי שראה את העונה הראשונה.
Kidou Senshi Gundam MS IGLOO 2 Juuryoku Sensen - סידרת גאנדם בUC על ידי סאנרייז כמובן, שלפחות מהפרק הראשון מציגה את השלבים הראשונים של מלחמת השנה מהצד של הפדרציה, הסידרה כמו סדרות IGLOO הקודמות בנויה בCG מלא העשוי באופן מעולה, מומלץ לחובבי גאנדם בכללי וUC בפרט, אין צורך לראות את IGLOO הראשון, אבל מומלץ ידע בסיסי על UC לפני צפיה בזה.
עונה זאת הייתה אחת מהטובות ביותר זה זמן רב, מה שהצית בי את הרצון לכתוב עליה, נקווה שמנסיבות דומות אני אכתוב בכל 3 חודשים מעכשיו.
ביום 11 לנסיעה החלטנו לנסוע לקיוטו, הזדמנות טובה לראות איך הנסיעה בשינקנסן לשעתיים וחצי, ולהגיד את האמת, השעתיים וחצי האלו טסו, המושבים היו סופר נוחים וכל השעתיים זרמו הרבה יותר מהר מנסיעה מחיפה לתל אביב ברכבת ישראל, לא לדבר על מרווח, נקי, מהנה, ושקט.
כשהגענו לקיוטו החלטנו לנצל את ההזדמנות שיש נקודת תצפית קרובה לרכבת ועלינו לקיוטו טוואר(לא להתבלבל עם טוקיו טוואר, זה לא אייפל, זה סתם מגדל נמוך באמצע קיוטו) לצערנו ביום הזה היה גשם והמרחק צפיה היה קטן מהרגיל, אבל עדיין הנוף הרשים בכך שאתה רואה את הכמוית של המקדשים שיש בעיר הזאת, ומטרים מכל אחד יש מרכזים מסחריים או בתי מגורים, פשוט חוויה לעיניים, זה והעובדה שאפשר לראות כמה מהפגודות המרשימות בעולם במבט על.
הדירה שבה התאכסנו בקיוטו הייתה דירה יפנית לא מסורתית, משמע, אין בה כלום מלבד רצפה ופוטון, וגם זה סוג של חוויה חדשה, כי גם לישון על רצפת קש כשכל מה שמפריד בינך ובינה זה חתיכת בד דקה יכול להיות ממש נוח.
ביום למחרת הלכנו לארמון הקיסרי בקיוטו, המקום יפה, אבל לא ניתן לעשות סיור עצמאי אז סופחנו לטיול מאורגן באנגלית, משמע הרבה תיירים מעיקים שהורסים את התמונות של המקום היפה הזה, אבל המקום מספיק יפה לפצות על זה, והמזג אוויר באותו יום התאים בדיוק, גשם קל בשביל לקרר, אבל לא לצנן.
לאחר מכן הלכנו לכיוון תחנת הרכבת ובדרך עברנו במוזיאון המנגה, המוזיאון יכול להרשים מי שהגיע מישראל ולא ראה איך זה חנויות מנגה ביפן, אבל כקבוצה שהיו באקיבה, נאקאנו ברודאווי וכנס פוג’ושי, לא התלהבנו, המבחר שלהם יותר קטן מקיר המנגות ב100 יין של מאנדרקה בנאנקאנו ברודווי, בקיצור, זהו לא אתר שצריך לבקר בו ביפן, סתם בזבוז זמן וכסף.
למחרת הלכנו לראות את המקדשים של קיוטו בסביבת מרכז העיר, אחד מהם היה סגור לשיפוצים באופן כמעט מוחלט, אחד אחר היה מקדש בודהיסטי עצום, שכשנכנסו אליו זה נראה כמו מקדש שמתחבר להאנגר עצום שמיועד למטוסי ג’מבו או גודל דומה, רק כשנכנסנו למקדש הבנתי, ההאנגר הזה הוא כיסוי לשיפוצים של אחד מהאגפים של המקדש, ההשקעה בלכסות את כולו במפלצת פלדה כזאת הרשימה אותי מאוד.
למחרת הלכנו למקדשים הרחוקים ממרכז קיוטו, ובינהם קינקאקוג’י, זה מקדש העשוי מזהב, עושים מזה הרבה יותר ממה שזה באמת, זה לא מרשים כמו שעושים מזה, משם הלכנו למקדש שינטואיסטי מאוד ידוע במרחק כמה קילומטרים משם, עכשיו המקדש הזה הרשים הרבה הרבה יותר, במרכז השטח שלו יש אגם עצום מימדים, יער והמבנה המרכזי שבו יש גן סלעים, אבל המקום שבו הוא ממקום, פשוט מדהים, הטבע הכל כך יפה, המקדשים המשניים שהיו במקום, פשוט חוויה לעיניים, אסור לפספס את זה.
למחרת נסענו לנארה, שם לראות מקדשים זה יום שלם, ויום עמוס במיוחד, קשה לי לתאר את הכמות הלא הגיונית של מקדשים שיש שם, את הגודל של הבודהה הגדול בעולם, את הצבאים המטיילים ברחובות, מקום מדהים, אני מקווה שכשאני אחזור לישראל אני אעלה כמה תמונות מהמקום המדהים הזה, כי זה שווה את זה.
האכסניה שלנו הייתה בסגנון מערבי, אבל עם יוקאטה, שזה לבוש יפני מסורתי מגניב ממש, מרגיש כמו פיג’מת סרסורים, ליד האכסניה היה קריוקי, אז הלכנו ושרנו שם כמה שעות, והפעם גם הבנו איך משתמשים במכשיר המוזר הזה, כיף ממש.
למחרת המשכנו במסלול קיוטו-נארה-אוסאקה והגענו לבירת המערב, אוסקה, העיר הזאת לא שונה כל כך מטוקיו כמו שעושים ממנה, האנשים פה לא מגעילים כמו שמתארים אותם, הם הרבה יותר נחמדים, רק מספיק שעמדתי עם מפה בשביל להסתכל לאיפה לפנות בפעם הבאה ומיד מזנקים עלי אנשים לעזור לי להגיע לאיפה שאני רק חושב ללכת, אבל כן, הם מדברים מעט מוזר,לא בלתי מובן בעליל כמו בלאבלי קומפלקס, אבל שונה מיפנית טוקיו, ומה עושים באוסקה? הולכים לדן-דן כמובן, המקבילה של אוסקה לאקיבה, ולהגיד את האמת, זה לא גרוע כמו שציפיתי, יש למקום המון להציע, כולל דברים נדירים שלא רואים בטוקיו, המחירים בערך אותו הדבר, מעט זולים יותר בכמה דברים, לדוגמה הלוח אם שקניתי שם עלה 12 אלף כשהזול ביותר בטוקיו לאותו הלוח זה 18, היו מבצעים מטורפים לכרטיסי זכרון למצלמות כך שכרטיס 2 ג’יגה עולה בערך 18 שקל. המקום מרוכז יותר מאקיבה ברחוב אחד ארוך עם סמטה קטנה, אבל הרחוב ארוך מהחלק הפעיל של אקיבה, אבל הבניינים לא בנויים לגובה כמו אקיבה(ששם הממוצא היה 7 קומות לחנות גדולה), בכל מקרה, המקום חובה לטכנופילים או אוטאקואים.
למחרת נסענו לשירקאווה,גיפו, או במילים אחרות, יום רכבת, שכלל בערך 8 שעות נסיעה ברכבת ושלוש שעות במקום עצמו, אבל המקום מקסים, למרות שלצערי לא הגענו לאתר מורשת עולמית שם, אז זה סתם היה לראות עיירה כפרית באמצע הר בשום מקום מוחלט. אבל לפחות דיאס ליום רכבת הופך את זה ליום מהנה במיוחד.
למחרת הלכנו לראות את טירת אוסקה ומשם לכיוון דן דן סיטי כמובן, אין הרבה מה לפרט, השטח של הטירה די גדול ומרשים, והטירה הרבה יותר יפה מבחוץ מאשר בפנים, ודן דן… זה נשאר דן דן.
למרחת חזרנו ברכבת לטוקיו האהובה וחזרה לדירה היפה בארקווה, וכרגיל, איך סוגרים יום של נסיעה של 3 שעות בשינקנסן מאוסקה? אקיבה כמובן.
בשבוע השני שלי בטוקיו בעיקר התרגלתי לנוף המקומי אחרי שלמדתי איך לנווט בעיר הזאת שזה אומר בעיקר להכיר את כל החנויות החשובות לאוטאקו וחובב אלקטרוניקה ומחשבים באיקהאברה ובשינג’וקו, אבל עדיין היה לי זמן לעשות מה שאדם משכיל צריך לעשות בארץ זרה ולבקר במוזיאונים והפארקים הלאומים של יפן, אבל כמובן, אקיבה זה תמיד מקום ראשון.
באחד הלילות בשבוע הלכנו לראות סרט של גוראן לאגאן באיקבוקורו , הסרט לא היה מרשים לעומת הסידרה ופשוט הרגיש כמו סיכום שלה, האווירה של הסרט הייתה נעימה, השקט באולם לאורך כל הסרט הרגיש כל כך שונה מהרגיל בארץ והעובדה שמכרו מרצ’נדייז קשור בדיוק מחוץ לאולם הקרנה היה חביב מאוד.
המוזיאון הרשמי של יפן הוא מקום חביב, אבל לא מעניין יותר מדי, המוצגים שם לא מושכים במיוחד, והמוצג שאותי אישית הכי עניין במוזיאון הזה היה המוזיאון עצמו והבניה המאוד מרשימה שלו, זה ופסל של אינדרה מקפיא אנשים.
באותו היום בערב הלכנו לקריוקי, מעבר למאבק המתמיד לתפעל את המכשיר הארור זה מאוד חוויתי, חבל שזאת חוויה מאוד יקרה.
למחרת הלכנו לכנס אנימה בטוקיו ביג סייט לפי טיפ אלמוני שקיבלנו באנימסוקי לגבי קיום כזה דבר, כשנסענו ברכבת התחלתי להרגיש מוזר, הקרון הרגיש נשי מדי, אבל לך תדע, ביפן יש רכבות מיוחדות רק לנשים ואולי עלינו על אחת מהן בטעות, אבל כשירדנו בתחנה התחלנו להבין על מה נפלנו, כל ההולכים לכיוון הביג סייט היו נשים. כשהגענו לכניסה וחילקו את חוברת הכנס לא היה מקום לטעויות יותר, זה היה כנס לפוג’ושיס, כנס שהמכירות היחידות שלו היו דוג’ינים, ובזה הכנס לא נכשל, הוא היה בגודל מסיבי לחלוטין, ואם אני זוכר נכון את המספרים, בערך 2000 סירקלים מכרו שם, וזה הכנס השני הכי גדול ביפן, הכל של פוג’ושיס, למזלי מצאתי לי קצת דוג’ינים שעניינו אותי ולא הכילו אך ורק אהבת גברים.
אחרי הכנס רציתי לצלם קצת נופים אז החלטתי ללכת ברגל ממקום הכנס לאיזור מיושב כי הכנס היה באי מלאכותי ליד טוקיו, אז לאחר הליכה של בערך 3 שעות מעל נמל טוקיו, ובו ראיתי נופים מדהימים שאני בספק שאפשר לראות במקום אחר בעולם הגענו לאיזור גינזה שמסתבר היה דיי קרוב, כמובן שלא קנינו שם שום דבר וישר דילגנו ברכבת לכיוון הדירה בשביל להפטר מהסחורה שחלקנו קנו בכנס. ומה עושים ביום שהולכים לכזה כנס בערב? אקיבה כמובן.
למחרת החלטנו לנסוע לקיוטו, והשאר בפוסט הבא שבתקווה יעלה בשעות הקרובות,בתנאי שעדיין ישאר אינטרנט, אל תאמינו לזה שיש אינטרנט טוב ביפן, הכל שקרים.
בחמישי הלכנו למוזיאון המדע של טוקיו שנמצא באואנו, המקום חביב ביותר, ולא מרשים לעומת מוזיאוני מדע אחרים שהייתי בהם בעולם, מלבד פעילות אחת, מסך 360 מעלות שמאל-ימין ובערך 300 מעלות למעלה-למטה(צריך הרי לעמוד איפשהו) שמציג את הדינוזאורים וחייהם באיכות וידאו מרשימה ביותר, מלבד זה גם אוסף הסלעים שלהם היה מרשים וטבלת מנדלייב שמכילה את כל החומרים חוץ מהרדיואקטיבים.
לאחר הסיור במוזיאון החלטנו בשביל ללכת ברחובות יפן לשוטט עד שנגיע לאקיהאבארה ברגל, אחרי 25 דקות מצאנו מפה, ואחרי 20 דקות של לנסות להבין איפה הצפון במפה(הוא לא למעלה בדרך כלל) ועזרה שקיבלנו מאנשים באיזור הבנו שהלכנו בכיוון ההפוך בדיוק, מאז אני מסתובב עם מצפן תמיד.
אחרי שהגענו לאקיהאבארה נכנסנו שוב ליודאבאשי קאמרה שכתבתי עליו בפוסט הקודם, הפעם הייתי מונחה מטרה והסתערתי לכיוון קומת האודיו וקניתי לי אוזניות ב2000 יין שאני מאוד מרוצה מהם, ואז פשוט הסתובבנו ביודאבאשי והלכנו לחנות יד שניה הסמוכה לחנות זו.
למחרת החלטנו ללכת לשיבויה, לאחר דקה הליכה בשיבויה נכנסנו למה שהיה חשוד כחנות אלקטרוניקה, מסתבר שהגענו ל BIC, ראיתי שם הארדיסק טרה, אבל לא הצלחתי להבין את המחיר, 18800 יין, זה לא מחיר הגיוני לכאלה דברים, אבל לא משנה כמה ניסיתי לקרוא את השלט, היה רשום שזה המחיר,(ושיש הנחה של 15 אחוז למי שיש כרטיס נקודות) קניתי את זה, ומתאם רשת אלחוטי N ב4000 יין.
משם שוטטנו ברחובות שיבויה, כולל הצומת המפורסמת ופסל הכלב האצ’יקו, לא ממש התרשמתי מהמקומות באזור, הם יותר פונים למי שרוצה לקנות בגדים מאשר אנשים כמוני שמחפשים פיגרים או אלקטרוניקה.
לאחר מכן נסענו לשינג’וקו וחזרנו לחנות הראשונה שהיינו בה כשנכנסנו ליפן, החנות שלא משנה כמה סקר שוק עשיתי, הייתה תמיד הכי זולה בכל טוקיו.סופמאפ. קניתי בחנות אחת דיאס ארגמן, ובחנות הצמודה לה קניתי כרטיס מסך חדש, רציתי לקנות שם גם מעבד אבל לא היה את הדגם הספציפי במלאי שלהם, מה שאומר שאני צריך לחזור לשם שוב(בפעם החמישית)